Thursday, September 18, 2008

לאבא שלי יש סולם, מגיע כמעט לשמיים

יש כדורי בדולח שאנו חיים בהם ולא רוצים שאף אחד ינפץ לנו אותם.
אותה תגובה סלקטיבית שיש לאיש מאמין ששומע על "הברירה הטבעית", כיסוי אוזניים ותפילה לאל.

אי שם בתמימות של הדור הקודם, אבא של כל אחד מאיתנו היה כזה. האמונה התמימה הזו הפכה לשיר שהוא חלק מכולנו.

לפני 7 שנים ושלושה ימים ארה"ב הייתה כזו מבחינת העולם, לפחות שלי, והיום ראיתי את הכתבה הזו:

ארה"ב – אין לנו כוחות על

זה מזכיר לי נקודת זמן בחיים שלי, פיסת צלקת על סרגל הזמן שלי, שאבי אושפז בביה"ח. מישהו ניפץ את כדור הבדולח שלי...

העולם שלנו נהנה לנפץ כל פיסת תמימות שחוברה לה יחדיו.

No comments:

Post a Comment