המכונות ניצחו

מהי הגדרה טובה יותר לנסיעה בזמן מלהתבונן בהיסטוריה מתרחשת?

זה היה משחק שלאורכו רוג'ר פדרר שיחק מול ההיסטוריה ופיט סמפראס ביציע ואנדי רודיק שיחק מול מה שכולם חושבים עליו, הלוזר שהוא עצמו יצר בשנותיו בסבב.

הצטרפתי למשחק במערכה השנייה.
מצטרף פסימי, בתרגול באוניברסיטה דמיינתי איך פדרר פוגש ברודיק ההוא וכבר מוביל באיזה 2 מערכות תוך שעה עד שאני חוזר למרקע הטלוויזיה.
מבט פסימי ותמונה אופטימית, רודיק מוביל במערכה אחת ואנחנו בדיוק על סף שובר שוויון.

רוג'ר פדרר, Ice Man חסר רגשות ורגישות זולת היד החובטת שלו. רגישה ועדינה כליטוף אישה אוהבת. פנים קפואים ויד ששרה.
לעומתו, אנדי רודיק WYSIWYG טהור כאדם ובעל יד שכולה עוצמה של פלדה קרה.
הפכים גמורים שכמו היין והיאנג מחזיקים טיפה טהורה של ההיפך של עצמם, ביד החובטת שלהם.
הקהל, בבירור נוטה לטובת בן האנוש.

פדרר לוקח את שובר השוויון בהתרוממות של צונאמי מהקבר.
רודיק נקבר חזרה לתוך הוא עצמו, כפי שאנו ראינו אותו לפני המשחק.

במערכה ה-3 שוב שובר שוויון, רודיק מקבל הזדמנות שהיא נטו אירוניה של אלוהי הצירוף המקרים להראות שהיום אנדי כולו פדרר. ומפספס...

במערכה הרביעית משחקון אחרון הוא נופל, נראה שלא יקום, אבל זה היום שבו הוא מנשל את התדמית הישנה. שובר ומנצח את המערכה. במה שיעביר אותנו למערכה המדהימה שחוויתי בחיי.

How Do You Shoot The Devil In The Back? What If You Miss?

לשבור את פדרר במערכה החמישית שקול ללירות לשטן בגב.
זו ההרגשה שליוותה את המשחק של רודיק, שולף לא שולף את אקדח השבירה ולבסוף השטן מסתובב וסוגר עניין.
המכונות ניצחו, בני האנוש הפסידו.