חמישי האחרון, 00:45 וגם זה בקושי, השגנו כרטיסים לראות אותו.
כבר שנים נדמה כאילו בהוליווד מסתובבים 3 תסריטים בלבד, רק השחקנים מתחלפים.
זו אולי בכלל גישת חיים שכזו שכן "ההיסטוריה רק חוזרת על עצמה".
את התמונה שאני צילמתי, צילם כבר אחר, טוב יותר.
את הבחורה שאהבתי, אוהב כבר מישהו אחר, בלב ודם סמיך יותר.
את השיר שאולי אכתוב, מישהו כבר הלחין.
הפצע שהתחבושת לוחצת חזק לעורי כדי שלא יזל, אצל אחר כבר הגליד.
את המשפט הזה, כתב מישהו אחר, חד, שנון וקריא יותר.
לעזאזאל, אפילו הסיסמא על חוברת המבחנים שאני פותר עכשיו, כחלק מ"הניירת" של סוף הסמסטר, היא "מישהו כבר פתר את זה לפניך".
אז מה הקטע של הסרט הזה?
הרי התסריט הוא אפילו הגנרי ביותר מה- 3 שמתרוצצים על מסכינו, אהבה כנגד כל הסיכויים ונצחון של קטן, חלש אך מוסרי עם אהבה את הגדול והשבע.
James Cameron הוא איש של חוויה, הסיפור הוא רק אמצעי.
ו- Avatar, הלוגו של שם המשתמש בכל פורום, הוא חתיכת חוויה, הוא רק חוויה.
למעשה נראה שהתסריט כל כך צפוי בכוונה תחילה שחלילה וחס שהצופה יתעמק בדיאלוג חד כקרן שמש דרך זכוכית מגדלת אלא ישקע כולו אל תוך חוויה כאילו הייה תינוק שרק פקח עיניו לאורו של העולם ועלמו התלת מימדי של הבימאי זה כל שעיניו רואות.
ואולי זו כל הפואנטה, שאולי הכל כבר נרשם, אולי אפילו צוייר על קיר, אך החוויה שלנו תכתוב אותו מחדש.
אז כל מה שנשאר זה לגלות, יום אחד, איך החיים שלי נראים ב- 3D.
בהחלט חוויה יוצאת דופן.
ReplyDeleteגם אם התסריט צפוי.. זה נכון שזה משרת את המטרה של להתרכז יותר ביופי של הסרט וביצירתיות שלו..
אגב, אתה כותב מאוד יפה
Loved it (The Post and The Movie)...
ReplyDelete